גליון מספר 1, חשון תשס"בנושאים |
דבר ראש הישיבה מו"ר הרב ישראל אריאל שליט"אהמקדש - ואניאחת השאלות שהננו נתקלים בה לעיתים קרובות, מפי צעירים ומבוגרים שנושא המקדש קרוב ללבם, היא: 'מה יכול אני הקטן לעשות למען המקדש?' התשובה לשאלה מעין זו אינה פשוטה, שכן, בנין המקדש וחידוש העבודה כבימים עברו, זה מעשה כביר ומשאת נפש של דורות. כשאנו מתבוננים על בוני המקדש כדוגמת דוד ושלמה, ומשווים את עצמנו אליהם, אין לנו אלא לקבוע את החידלון ואת האפסות שלנו ביחס אליהם -והרינו כננס מול ענק. לפיכך, כדאי שנאזין למעשה שמספרים לנו חכמים במדרש שיר השירים רבה (א, ד) וכן בקהלת רבה (א, א): 'פעם אחת ראה רבי חנינא בן דוסא את אנשי עירו מעלים עולות ושלמים. אמר: כולם מעלים שלמים לירושלים ואני איני מעלה כלום?! מה אעשה? מיד יצא למדברה של עירו בחורבה של עירו, ומצא שם אבן אחת. יצא וסירקה וסיתתה וכירכמה. אמר: הרי עלי להעלותה לירושלים. ביקש לשכור לו פועלים. אמר להם: מעלים לי אתם את האבן הזאת לירושלים? אמרו לו: תן לנו שכרנו מאה זהובים ואנו מעלים לך את אבנך לירושלים. אמר להם: וכי מנין לי מאה זהובים או חמישים, לתת לכם? ולא מצא לשעה. מיד הלכו להם. מיד, זימן לו הקב"ה חמשה מלאכים בדמות בני אדם. אמרו לו: רבי! תן לנו חמשה סלעים ואנו מעלים אבנך לירושלים -ובלבד שתתן ידך ואצבעך עמנו! נתן ידו עמהם ונמצאו עומדין בירושלים. ביקש ליתן להם שכרם ולא מצאן. בא המעשה ללשכת הגזית, אמרו לו: דומה רבינו שמלאכי השרת העלו לך את האבן לירושלים!' תן אצבע – ומקדש ייבנהאם נלך בעקבות רבי חנינא בן דוסא נמצא את השיטה ואת הדרך איך לחולל את נס בנין הבית. רבי חנינא היה חסר כל, אך לא משום כך ישב בטל. כשהוא מרגיש חובה מוטלת עליו לעלות לירושלים -כדבר ראשון, הוא יוצא מביתו! שכן, הישיבה בבית היא בטלנות, ומבטלה לא יוצא מאומה. משיצא - אכן הוא מוצא בחורבה, אבן אחת, והוא מסתת ומעצב אותה. עכשיו כבר יש בידו להביא למקדש. אולם עתה ניצבת בפניו בעיה חדשה: פועלים! הם דורשים מחיר שאינו בהישג ידו. אך לא איש כרבי חנינא יתיאש. והנה, הפועלים אכן מופיעים. למרבה הפלא המחיר לפי אפשרויותיו. אך נכונותם לעשות את המלאכה היא בתנאי מפורש: 'ובלבד שתתן ידך ואצבעך עמנו!'מה רצו חז"ל ללמדנו במעשה זה? ללמדך, שלבנין בית המקדש לא צריך להפוך עולמות, לבנין בית המקדש צריך רצון! תחילה, יציאה מארבע אמות של בטלנות בבית. המציאה בוא תבוא! הנה אבן, אך האבן כבדה מכוחותיך! חז"ל מבטיחים: האבן תגיע למקדש. מה צריך לשם כך? לא כוח, לא כסף! -רצון ! אצבע! מעתה אל תשאל: 'מה יכול אני הקטן לעשות למען המקדש?' שים אצבע! תן כתף! ותראה בעיניך בבניין בית המקדש בתוככי ירושלים. מהנעשה בישיבה
כתובת הישיבהרחוב הביכורים 4 ("בתוככי ירושלים") ירושלים שבין החומותהמערכתהלל בן שלמהשגיא פלדמן טל'02 -6287385 058-606742 055-803722 פקס
02
-6274529
|
גליון מס' 1
|
והמקדש |
גליון מס' 1
|
מדרשות חז"ל על המקדשהמנורה: רמז למקדש - 'אורו של עולם'אומר המדרש: כתוב: "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר". אמר לו הקב"ה למשה: לא בשביל שאני צריך לנרות הזהרתיך על הנרות, אלא לזכותם, שנאמר: "ונהורא עמיה שרא". וכתיב "גם חושך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה". מפרש המהרז"ו בשם המהרש"א, שהאור הנזכר במדרש, אין הכוונה לאור העיניים, אור גשמי, אלא הכוונה על אור אלוקי, אור השכל, שמקורם המיוחד בבית המקדש. שנאמר: " והלכו גויים לאורך… ", ובפסוק הקודם נאמר: "וכבוד ה' עליך זרח …" ומקום כבוד ה' הוא בבית המקדש – משם יוצאת האורה לעולם; ולזה רומזים המנורה והנרות. כשבית המקדש מאיר ע"י המנורה, אז ישראל מאירים. לכך צווה ליקח שמן זית זך לביהמ"ק ע"י ישראל. ובעזרת ד' נזכה לכך במהרה בימינו אמן. אברהם סמט
מקדש מלך
מובא במסכת ברכות (דף ג' ע"א): 'בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, ועונין "יהא שמו הגדול מבורך", הקב"ה מנענע ראשו ואומר: אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו. כך מה לו לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם'. צריך להבין, מדוע 'אמן יהא שמיה רבה', מעורר את עניין המקדש והגלות? אומר המהרש"א: כשבית המקדש קיים, נקרא הקב"ה 'מלך', וכשחרב נקרא 'אב'; שאין הכסא שלם. יש לומר, שזה כל עניין המקדש, כמו שכתוב:: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". עניין השכינה - בתוכם! ("שוכן בתוך טומאותם") כשהקב"ה שוכן בעולם – זה נקרא שהוא מלך. עניין שכינת ה' בעולם על ידי המקדש, רואים בקודש הקודשים, ששם אבן השתיה שממנה הושתת העולם, ועליה ארון הברית – חוקי המלך לעבדיו. ובארון הברית שהוא עשרה טפחים, כתוב "ונועדתי אליך שם ודברתי אתך מעל הכפורת", ש'מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה טפחים' (עיין סוכה ה.). שם מעל ארון הברית בקודש הקדשים, חיבור השכינה עם העולם, על ידי התורה – חוקי העולם שניתנו על ידי המלך. כמו שכתבנו, בית המקדש, הוא כסא למלכות ה' בעולם, ולכן נאמר בגמרא שמחיית עמלק קודמת לבניין המקדש; נראה, משום שכתוב "כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור" – 'שכל זמן שעמלק קיים, כביכול אין הכסא שלם'; שעמלק הוא שורש המרידה במלכות ה', לכן בשביל שתתגלה מלכות ה' השלמה בבניין המקדש, צריך למחות את עמלק, שפוגם בכסא. מלכות, היא השפעה למדינה (מזונות, פרנסה, חיים), וכן כתוב שבזמן בית המקדש היו הפירות גדולים ביותר והיה שפע רב בעולם. גם בקדיש אנו רואים את ההשפעה 'יהא שמו הגדול מבורך' מלשון ל"הבריך את הגמלים", כלומר: להוריד מלמעלה למטה. ולענייננו, הקב"ה מולך על ידי זה שהוא משפיע לעולם מלמעלה למטה. כמו כן, המלכות בספירות, היא האחרונה, כלומר הכי למטה בהשתלשלות הספירות, וזה הכי קרוב לעולם. אם כן מובנת ההתעוררות למקדש בעליונים, כאשר ישראל מקלסין את הקב"ה ואומרים ' יהא שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים', כיוון שהמקדש הוא מלכות ד' בעולם. יהי רצון שנזכה ל'מקדש מלך עיר מלוכה – קומי, צאי מתוך ההפיכה'! נועם ספקטור
חצרות בית ה'
|
גליון מס' 1
|
מהנעשה למען המקדשישיבת בית הבחירהדורות רבים, בהם היה המקדש חרב בעוונותינו, התרחקנו לצערנו, מהעיסוק בחלק גדול של התורה. ישנן מצוות רבות, השייכות רק במקום המקדש, כעבודת הקרבנות ועלייה לרגל. מצוות רבות, נובעות מהיחס אל הכוהנים והלויים העובדים במקדש; רבים מדיני הטומאה והטהרה נוהגים דווקא שם; ופסיקות בית הדין הגדול (הסנהדרין), צריכות להתבצע בלשכת הגזית שבהר הבית. בעצם, במרכז העולם שלנו, הן הגשמי והן הרוחני – צריך להימצא בית המקדש. בימי הגלות, לימוד הלכות בית הבחירה, עבודת הקרבנות, ושאר המצוות המתקיימות בעיקר במקדש, נשארו נחלתם של יחידי סגולה בלבד. בדברי חז"ל ובזוהר במקומות רבים, ישנה הדגשה רבה על לימוד הקרבנות, ולא לחינם רבותינו תיקנו לאומרם קודם התפילה. ראשונים ואחרונים, מהרמב"ם ועד החפץ חיים, הצטערו על הזנחת נושאים אלה, וקראו לציבור ללמוד ולהעמיק דווקא בהם. בדורנו, אנו יכולים לראות, כיצד הלכות אלה ומצוות אלו, הולכים ונראים יותר קרובים אלינו; והאפשרות לקיומן, מתגלה כמעשית, יותר מאשר אי פעם. כידוע, 'לא המדרש עיקר אלא המעשה', וכל דברי התורה אשר אנו לומדים, צריכים לכוון אותנו ולהדריך אותנו בכל דרכינו. ודאי הדבר, שגם בחלק זה של התורה, הגיעה העת, ללמוד את הדברים על מנת ללמוד וללמד, לשמור לעשות ולקיים. באלול ה'תש"ס, הוקמה ישיבת בית הבחירה, אשר מטרתה העיקרית, לעורר את דברי התורה האלה, ולהביאם לידי מימוש מעשי בימינו. בישיבה נלמדות המסכתות, שבית המקדש והקרבנות תופסות בהן מקום מרכזי. ראש הישיבה הוא הרב ישראל אריאל שליט"א, העומד בראשות מכון המקדש. רבני הישיבה, אברכיה ותלמידיה, רואים לנגד עיניהם, את הנחלת תודעת המקדש לציבור הרחב, כמשימה חשובה, אשר תסייע להביא לידי הבניין הממשי. זוהי מטרת העלון אשר אתם מחזיקים בידכם. כמו כן, בישיבה נערכים שיעורים ושבתות עיון, בנושאים השייכים לבית המקדש, והציבור מוזמן להשתתף. אנו מקווים, כי דרכה של הישיבה, שהיא בעצם דרכו של עם ישראל לדורותיו, השואף לשוב לציון; תהפוך להיות לדרכם של כל בני עמנו, למגדול ועד קטן, ונזכה כולנו יחד לבנות את בית הבחירה, ולעבוד את ד' בביתו במהרה בימינו. משמר המקדשאחת המצוות עליה נערך דיון בשנים האחרונות בקשר לאפשרות קיומן גם בזמן החורבן, היא מצוות שמירת המקדש. טעמה העיקרי של המצווה, המובא בראשונים, הוא לא מפני גנבים, אלא לשם כבוד הבית, להרבות בגדולתו ובתפארתו באנשים ההולכים סביבו לשומרו. את חובתנו לשמור על כבוד ד', אנו מביאים לידי ביטוי ביחסנו אל המקום בו הוא משכין את שכינתו.לפני קרוב לשנתיים, הוקם 'משמר המקדש', המשמש כזכר ומבוא לקיום מצווה זו. אנשי המשמר, ניצבים מול הכניסה להר הבית, בתלבושת אחידה: חולצה לבנה, תגית של המשמר, וכובע רשמי של משמר המקדש. בחורף, הם לובשים מעיל בצבע תכלת. חלק מתפקידם, אשר בא לידי ביטוי בעבר, כאשר הכניסה להר הבית הותרה על ידי המשטרה – היה להדריך את העולים, במקומות המותרים בכניסה, בטהרה הדרושה לצורך העליה ובדרכי ההתנהגות הנדרשים שם, על פי דיני "מורא מקדש". גם כיום, חשוב להגביר את המודעות בציבור לקשר שלנו למקום, ולקוות שנזכה לממש הלכות אלה בקרוב. על כל אחד מהמתנדבים למשמר המקדש, לשמור לפחות יום אחד בשנה. עד היום נרשמו למעלה מאלפיים איש. בשבתות ובמועדים, עורכים אנשי המשמר 'סיבוב שערים', בו לוקחים חלק, רבנים, תלמידי ישיבה וקהל משתתפים. במהלך הסיבוב, מקיפים את כל שערי הר הבית, ואומרים מולם תפילות מתאימות ופרקי תהילים. הציבור הרחב מוזמן להשתתף.
לפרטים והצטרפות (נריה) 02-9947270, 057-788498כי מציון תצא תורהמספרי בית ה'בית ה' נלךבשישה עשר פרקים, מסכם מו"ר הרב ישראל אריאל, את הלכות העליה להר הבית, התפילה בו, ומצוות הנוהגות שם כיום. הרב מתייחס בדבריו לעליית גדולי ישראל ההרה, מתקופת התנ"ך, חכמי המשנה והתלמוד ועד לעליית הרמב"ם להר, לפני 836 שנה. כמו כן, הוא מבאר את תשובת הרדב"ז, שנכתבה לפני כ- 500 שנה, בנושא המקומות המותרים בעלייה בהר הבית. ניתן להשיג בישיבה או במכון המקדש ב- 20 שקלים בלבד. מכון המקדש02 -6264545 |