לכבוד הרב נבנצל שליט"א,
מתשובת הרב למכתב האחרון בעניין הר הבית,
נשאר לי קצת שאלות.
1] האם הרב תומך בהליכה במנהרות ומחילות
חדשות מתחת להר הבית שלא באזור העזרה, כי גם הרדב"ז מתיר?
תשובת הרב נבנצל: יש
אוסרים.
2] רחבת הכותל היא נמוכה מהר הבית. אם נחפור
שם לצד השני לא נגיע לדעת התוספות למצב של מחילות שנחשפו לאויר העזרה. האם הרב
מודה שלדעת תוספות לפסחים ס"ז,ב ד"ה מחילות לא נתקדשו במצב כזה , אין כאן חשש של קדושת
העזרה.
תשובת הרב נבנצל: זה
רק מה שהי' מחילה בימי דוד. השאר נתקדש עד התהום.
נושא 15: עליה להר הבית לצורך כיבוש ארץ ישראל
3] האם הרב חולק על הדין שכאשר יש פיקוח נפש, אפילו אם הפקיד הממשלתי
דורש חילול שבת שלא לצורך כדי לאפשר פעולת הצלה, יש לחלל את השבת? שהרב כתב
"שריבוי העליה של יהודים שטבלו וחלצו נעלים בהר הבית יביא לריבוי עלית שוטרים
[עם נשק] שלא טבלו ולא חלצו נעלים"?
משמע
קצת מדברי הרב שפיקוח נפש [הוי אומר להציל את ירושלים מחלוקה ומהפיכת מזרח העיר
והר הבית לבסיס טרור] אינו מצדיק מצב שנגרום לשוטרים בפשיעה לעשות איסורים בהר
הבית?
תשובת הרב נבנצל: אין
זו הצלה בפשיעה
ואם כך
זה עמדת הרב, האם גם יש להמנע לבקר בכותל בשבת וחגים, כי בהכרח ריבוי המבקרים
יגרום לשוטרים החילונים לחלל שבת בפשיעה, כגון שימוש במכשירי קשר והדלקת
אורות שלא לצורך?
תשובת הרב נבנצל: מי
אמר שתוספת המבקרים גורמת לזה?
האם יש להמנע להגיע לבית חולים
של חילונים בשבת במקרה של פיקוח נפש כי סביר שפקידים חילונים יחללו שבת בפשיעה
בעבורנו?
תשובת הרב נבנצל: פקו"נ
דוחה שבת
האם הרב
חולק על החזון איש והרב משה פיינשטין שהתירו לנשים לעבור על איסור, ולשאת
נשק במקומות שערבים רוצחים מצויים? כי אם אסור להרבות בשוטרים חילונים הנושאים
נשק בהר הבית אפילו במצב של פיקוח נפש, כיון שהם לא טובלים וכו' לכאורה הוא
הדין שאין להרשות לנשים לשאת נשק במקומות שיש ערבים רוצחים.
תשובת הרב נבנצל: אני
מורה לנשים לשאת נשק במקום סכנה, אבל א"צ להכנס בסכנה.
4] אם ראש המשטרה היה
מוכן להתחייב שרק שוטרים שטבלו וחלצו נעליים יעלו אם נספק כמות גדולה של אזרחים
העולים בטהרה, האם במצב כזה הרב היה מסכים להתיר?
תשובת הרב נבנצל: עכ"פ חלק מהטיעון הי'
נעלם
5] אם לצורך שמירה מתירים לחיילים לנעול
נעליים בתשעה באב ויום הכפורים מדוע יש להחמיר עם השוטרים בהר הבית? במיוחד
שאם ערבים זורקים משם אבנים על מתפללי הכותל יותר קל לעצרם כאשר יש שוטרים
עם נעלים על רגליהם.
תשובת הרב נבנצל: לשמור
נגד אבנים ודאי מותר.
[במיוחד עולה השאילה לפי האחרונים שפסקו
שבהר הבית בניגוד לעזרה, איסור נעלים הוא מדרבנן] ויש לזכור שהרב אריאל אמר
שהרבנים שעלו בהר בעת מלחמת ששת הימים [שבודאי בדרך חזור זה לא היה בהפתעה]
לא חלצו נעליים.
אח"כ
שמעתי מהרב ישראל אריאל שהרב אוריאל [לשעבר אורנשטין] מאיזור חברון\קרית ארבע,
שמע מפי הרב צבי יהודה קוק במפורש סמוך ליום כיבוש ירושלים, "שאני
עליתי בהר הבית משום כיבוש".
תשובת הרב נבנצל: הכיבוש,
מצד רב זקן כר' צבי יודא, לא הצריך אי חליצת נעלים
6] הרב משה פיינשטין התיר לנהגי אמבולנסים
אף לחזור בשבת אחרי פעולה של הצלת נפשות מחשש שאם לא נתיר להם לחזור לעתיד
לבוא הם לא ילכו להציל? האם הרב לא חושש שאם נדרוש יותר מדי דקדוקי הלכה מהמשטרה
החילונית שאולי הם חס וחלילה יתרשלו בפעולות הצלה?
תשובת הרב נבנצל: אינני
רוצה לדרוש מהמשטרה החילונית, אלא למנוע ממנה את הצורך לחלוץ נעלים
7] כיון שדעת הרב ריקי נדחה עד איזה מקום
מקיר עיר העתיקה בצד הדרום פנימה ודאי אינו הר הבית לשיטת הרב ושאפשר ללכת
שם בלי חשש?
תשובת הרב נבנצל: הרבנים
חתמו לא להכנס לכל המתחם הקרוי כיום הר הבית
8] במסכת שבת דף ק"ל אנו לומדים שבעיר שמלו
בשבת על פי שיטת ר' אליעזר, שכדעת יחיד סבר שאם לא הביא כלי ברית מילה מע"ש
מביאו בשבת, שדוקא הם לא סבלו מגזירת שמד נגד יהדות ונגד מילה ושאר ישראל סבלו.
עוד אמרו שמתו בזמנם ולא לפני זמנם. משמע שאם א' מקבל פסק מרבו שסובר כרב משה
פיינשטין, וכרב זוננפלד [בספר איש על החומה] וכרב גורן, וכרדב"ז, וכי"מ טוקצינסקי
[עיר הקודש והמקדש חלק ה] שיש להתיר עליה להר הבית בתנאים מסוימים, אין לצפות
שאותו בן אדם יקבל עונש אם הוא הולך על פי רבו.
אלא אולי
אפשר לדחות. שמתי זה שייך. כאשר המחלוקת בפסק הוא לגמרי לשם שמים. אבל אם
לא, אין הגנה מן השמים. ולמרות שניתן לטעון כך אני מנחש שגם הרב סובר שהם פסקו
לשם שמים. ואולי יש לרב הסבר אחר להסביר מה שקרה בעירו של רבי אליעזר?
ויש קצת
להקשות על החילוק שלי בין לשם שמים ולא לשם שמים ממעשה שמובא בבית יוסף יורה
דעה קנ"ז.
"ומעשה
ברב אחד ששחט תינוקות הרבה בשעת השמד שירא שיעבירום על דת והיה עמו רב אחד
וכעס עליו וקראו רוצח והוא לא חש לדבריו ואמר הרב המונע אם כדברי יהרג אותו
רב במיתה משונה וכן היה שתפשוהו עכו"ם והיו פושטים עורו ונותנין חול בין
העור והבשר ואח"כ נתבטלה הגזרה. ואם לא שחט אותם אפשר שהיו ניצולי'".
ויש
להניח שאותו רב שחט לשם שמים. ואולי יש להשיב שכיון שהוא לא חש לדברי תוכחה,
מוכח שהשחיטה לא היה לשם שמים ??? או אולי הוא נענש על עצלות, שהוא לא בדק
היטב אם הבנתו של המציאות צודקת? או אולי יש חילוק
אחר?
תשובת הרב נבנצל: אני
מאחל לכל הצדדים בוכוח שלא ייענשו בדיני שמים.
9] בענין השקפה. כמו שיש רבנים שאמרו שסבת
השואה היה כעונש על זה שלא עלו לארץ ישראל כאשר היה פנאי ואחרים אמרו אדרבה
השואה היה עונש דוקא משום שחילונים עלו לארץ ישראל ואין אלו מסוגלים לשכנע
את אלו, כך אין אדם שסובר שהאינתפאדה וכו' הוא עונש על הזנחת הר הבית יכול לשכנע
אחר שסובר שהאינתפאדה וכו' הוא עונש על עלית היהודים להר הבית.
אבל בלי
להתיחס להשפעה על עליה להר הבית על תהליך גאולה לטוב או לרע, הבנתי שמצד ההלכה
הפשוטה הרב מסכים שההלכה כרמב"ן שיש דין כיבוש ארץ ישראל כמו בימי יהושע
אפילו בזמן גלות ככתוב בהוספה ד לספר המצות. ולכן מותר היה לשמשון אף על פי
שהפלישתים משלו בישראל להילחם בפלשתים כיון שהיה לו סיכוי סביר להצליח. הרמב"ן
עצמו גם לא מזכיר בכלל, הג' שבועות או שאר ההשקפות המכונות "חרדיות"
וכו' כסבה להמנע מכיבוש. וגם בלי זה ודאי הרב מסכים לפסק השולחן ערוך סימן
שכ"ט, שיש מצווה לחלל שבת [והוא הדין לרוב מצוות התורה] מדין פיקוח נפש כאשר
הגויים באים לקחת תבן וקש בעיר שמשמם נוחה להם לכבוש את הארץ.
לכן אפילו
הרב צבי יהודה קוק, שבאופן השקפתי היה נגד פעילות בעד הר הבית והמקדש [עד
שיבנה המלכות ברוחניות ובגשמיות], שם את השקפתו בצד בעת מלחמת ששת הימים, כי
ההלכה הפשוטה של כיבוש גובר על כבשי דרחמנא של תהליכי הגאולה והסברים לשכר
ועונש.
האם הרב
מסכים ליסוד זה? שאם מצד דרך הטבע היה אפשר לכבוש חלקים ממזרח ירושלים או
למנוע העברת שטחי ארץ ישראל לאויב על ידי התכסיס של עליה להר שבמקרה זה ההלכה
הפשוטה של כיבוש גוברת על ההשקפה?
תשובת הרב נבנצל: כן
ויש לציין שלפי ערוץ 7 כ"ט באדר תשס"ה ע"פ
סקר מינה צמח:
91% מהציבור לא יהיו מוכנים לוותר על הכותל תמורת הסכם שלום. אבל 46%
מהציבור מוכנים לוותר על הר הבית תמורת הסכם שלום.
10]
חז"ל אמרו לגבי אשת יפת תואר "מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות ואל יאכלו
בשר תמותות נבילות". לפני כמה חדשים השר צחבי הנגבי כתב שכבר עלו 70000 יהודים
להר הבית השנה [חלקם בניגוד גמור לדעת האוסרים]. באיזה תנאי לדעת הרב שייך
ללכת על פי כלל זה ולהתיר בדוחק על ידי איזה מעשה צדדי, כדי שלא יעברו במזיד
גמור?
תשובת הרב נבנצל: לענ"ד
אין להתיר אם אפשר למנוע מאחד מלעלות באיסור.
ביקרא דאורייתא
צעיר הלוים
אביגדר נבנצל
בברכה
שלמה שיינמן